<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בן אלעזר תנא</h1>
<h2>דף עח.</h2>
גרסינן בפרק אחרון דסדר יומא [ע"ח ע"א] אמר רב עמרם אמר רבה בר בר חנה, שאלו את רבי אליעזר זקן ויושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות או אינו צריך. מאי קא מיבעיא ליה. דאמר רב אידי בר אבין דבר זה הניחו לבית נשיא כדי להתגדר בו. מאי צריך ליטול רשות. או דילמא כיון דזקן ויושב בישיבה אין צריך. עמד רבי יצחק בן (עקולא) [חקולא] על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יוסי בן [זימרא] שזקן ויושב בישיבה הוה ונטל רשות להתיר בכורות. אמר לו רבי אבא לא כך היה המעשה אלא כך היה המעשה. רבי יוסי בן זימרא כהן היה, והכי קא מיבעיא ליה הלכה כרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו. או דילמא הלכה כרשב"ג דאמר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו. ופשט להו הלכה כרשב"ג. וגרסינן בבכורות פרק עד כמה [ל' ע"ב] ת"ר הבא לקבל דברי חבירו צריך לקבל בפני שלשה חבירים. ואפילו תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חבירים. זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים שכבר קיבל עליו משעה שישב. אלמא יש חילוק בין תלמיד חכם לזקן ויושב בישיבה.
וגרסינן נמי בפ"א דמסכת תענית [י' ע"ב] איזהו יחיד ואיזהו תלמיד. יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הציבור. תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר ואפילו במסכת כלה. וגרסינן בהלכה אחרונה דואלו קשרים [שבת קי"ד ע"א] א"ר יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו במסכת כלה. ותו א"ר יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו ואומר, למאי הילכתא למנותו [פרנס על הציבור]. אי במסכתיה באתריה. אי בכולא תלמודא בריש מתיבתא.
ובירושלמי דתעניות [פ"א ה"ד] אלו הן היחידים אלו שמתמנים פרנסים על הציבור. מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן הוא כדאי, הוא מתפלל ונענה, בתמיה. אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור כדאי הוא מצלייה ונענה. ש"מ דאין בין יחיד ותלמיד אלא בעל מעשים עם תורתו שוהחזק כבר נאמן במעשרות ובפקדונות, מחמת מעשיו מורידין אותו לפני התיבה [להתפלל] על הגשמים ועל צרכי הצבור. [אבל] תלמיד עדיין לא הוחזק אלא בתורה. הכי משמע בירושלמי. והא דאמר רבי יוחנן איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הצבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר. כלומר תלמיד חכם שהוא מוחזק במעשים טובים, ושואלין אותו בכל מקום ומשיב. אותו ממנין פרנס. אבל בעל מעשים ואינו בקי בכל מקום, או בקי בכל מקום ועדיין לא הוחזק [במעשים טובים], אין ממנין אותו אלא כמו שהוא מפורש בירושלמי.
והא דאמרינן הכא [יומא ע"ח ע"א], דבר זה הניחו לבית נשיא ליטול רשות [ממנו] להתיר בכורות כדי להתגדר בו. משמע דבר זה בלבד. וקשה והלא לכל הדברים היו נותנין רשות, כדאיתא בתחילת סנהדרין [ה' ע"א] בן אחי(ו) בן אחותי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר. דהוה רבי חייא שקיל רשותא מרבי על רבה בר בר חנה ועל רב. אלמא לכל דבר היו צריכין רשות. וי"ל תלמידיו שלא נסמכו עדיין לסמיכה צריכין רשות. כדמסקינן התם, דמשום מעשה [שהיה] אמרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נטל רשות [מרבו]. אבל אם נתמנה אינו צריך רשות, מיהו צריך ליטול רשות לבכורות אפילו כשנסמך. מיהו זקן ויושב בישיבה קא מיבעיא ליה אם צריך ליטול רשות כשנעשה ראש ישיבה או אין צריך, וקאמר דצריך.
ובירושלמי פ"א דחגיגה [ה"ח] ובנדרים פרק רבי אליעזר [פ"י ה"ח] ובפ"א דסנהדרין, מהו למנות זקינים לדברים יחידים. נשמעינה מן הדא, רב, מני יתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דמך [בעא] גבי בריה מומי דבכורות אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. א"ר יוסי בר בון כולי יהב ליה לדון יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולהתיר מומין שבגלוי. מן דמך, בעא גבי בריה מומין שבסתר, ולא יהב ליה. נמצא מפרש הירושלמי גמרא דידן ללישנא קמא, דמסיק [סנהדרין ה' ע"ב] דהא דאמר ליה רבי חייא לרבי אם רב יתיר בכורות, ואמר ליה אל יתיר משום כבודו דרבה בר בר חנה, אפילו מומין שבגלוי לא הרשהו ללישנא דאמרינן משום הכי לא הרשהו משום דרב בקיא במומי טפי ואתי למישרי מום דלא ידעי אינשי, ואמרי כי האי גוונא שרי רב, ואתו למישרי מום עובר. היינו דלא הרשהו על מומין שבסתר. פירוש מומין שהן סתורין מפני אדם ואין בקיאין בהן. לכך אף בנו לא הרשהו לרב מפני רוב בקיאותו דרב.
ותימה דקא מיבעיא ליה הכא הלכה כרבי מאיר, דאמר התם בפרק כל פסולי המוקדשין [בכורות ל"ה ע"ב], החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו. והא בין רבה בין רבי נחמן לא סבירא להו דרבי מאיר, דרבה פסק כרבי דאמר אפילו עשרה בני ביתו אין נאמנין, ורב נחמן אמר הלכה כרשב"ג. וסתם התלמוד פסק הלכה כרשב"ג. ותו, לא סבירא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. וי"ל משום פלוגתא בברייתא. ובעזר השם על סדר שמעון נבאר בו היטב. ובסדר יומא הלכה ראשונה דטרף בקלפי [יומא ל"ט ע"ב] א"ר יצחק בן טבלא למה נקרא שמו לבנון, שמלבן עונותיהן של ישראל. ורבי יצחק נפחא אכתוב על סדר נו"ן.
